אפרת הגדירה מחדש את המיזמים והציבה להם אופק משכר וממכר. תחילה היה צריך לעזור לה רק במיון ובחירה של נושא מתוך השפע של היצירתיות, הסקרנות, הידע וחכמת הלב. לאחר מכן, מתוך כוח היצירה והמעוף של אפרת, שאין כמותם, ליוונו אותה, בהשתמוממות, בחיבורים המקוריים שערכה בין נושאים אלו לאלו, חיבורים כה מיוחדים שלאחר שנעשו נראו כה טבעיים. ההתלהבות שלה היתה כנה ומדבקת.

כך למשל אפרת הציגה מיזם  בו היא ביקשה לחקור עם הילדים מה נעל יכולה להיות חוץ מנעל. כדי לתת כמה דוגמאות והבהרה של כוונתה היא בנתה מצגת נעליים כה מקורית ונהדרת שיכלה כשלעצמה לעמוד כיצירה במוזיאון הפלאות. 

​

על אף המלאות של רעיונותיה אפרת הקפידה לנסח את כל המיזמים - מהטקסט המציג אותן ודרך תהליך העבודה עצמו עם הילדים - כסימני שאלה. רוכנת על הברך בחיוך רך היא שואלת שוב - מה את חושבת? איך אתה רואה את זה? איזו הרגשה עולה בך? מה דמיינת?

החקר הוא אמיתי וכן. ההקשבה של אפרת לכל לב כה שלמה ועמוקה עד שהיא מלמדת בדרך קסם את לבבות הילדים להפנות את ההקשבה לעצמם. כל ילדה וילד עוברים תהליך יצירתי נפרד, ולעיתים מחובר, יחד. 

אשרינו שזכינו להיות שם כשזה קרה.

​

גלעד ליבמן, מורה ומנהל בבית הספר